אין זה שכיח לראות את המדינה ומגן דוד אדום מתעמתים בשאלה מיהו האחראי לנזק שנגרם לחולה, אשר תחילה טופלה בידי אנשי מד"א ולאחר מכן אושפזה בבית חולים ממשלתי. אך בדיוק בנקודה זו נדרשה להכריע שופטת בית המשפט המחוזי בנצרת, אילונה לינדנשטראוס.
כמו במקרים רבים של רשלנות רפואית, זהו קודם כל סיפור אנושי טראגי ונוגע ללב. מדובר באישה ילידת 1978, אם לשני ילדים, אשר בשנת 2005 סבלה מאסטמה, טופלה, החלימה לחלוטין, רכשה השכלה גבוהה, נישאה והקימה משפחה. בנה הצעיר נולד ארבעה חודשים לפני האירוע שריסק את חייהם שלה ושל בני משפחתה.
בדצמבר 2014 הוזעק צוות מד"א לביתה של האישה בעכו, לאחר שלקתה בהתקף אסטמה שעה קודם לכן. הפרמדיקית והחובש טיפלו בה והיא הועברה לבית החולים, שם אושפזה במצב קשה במחלקה לטיפול נמרץ. בפברואר 2015 הועברה האישה לשיקום בבית לוינשטיין, ממנו שוחררה לאחר שבעה חודשים כאשר היא במצב סיעודי ורתוקה לכסא גלגלים.
האישה הגישה תביעה נגד המדינה (בעלת בית החולים) ומד"א. בהליך גישור, שקיבל תוקף של פסק דין, הוסכם שהמדינה תשלם לאישה 4 מיליון שקל לסילוק התביעה, ושלאחר מכן היא תתדיין עם מד"א על חלוקת האחריות ביניהן. בהליך שהתנהל בפני השופטת לינדנשטראוס אישרה המדינה שנפלו כשלים בטיפול באישה בבית החולים, אך טענה שיש להטיל על מד"א מחצית מן האחריות לנזקיה של החולה.
השופטת לינדנשטראוס ניתחה באריכות ובפירוט את הטיפול שנתנו אנשי מד"א לאישה והגיעה למסקנה (7.8.23), שהוא היה תקין לחלוטין ועלה בקנה אחד עם הפרוטוקול המקצועי של מד"א למקרים שכאלה. הפרמדיקית והחובש צדקו כאשר סיווגו את המקרה כ"התקף אסטמה קשה" ולא כ"הפסקת נשימה מאיימת". כיוון שכך, הם לא היו צריכים לבצע בה אינטובציה (צנרור של קנה הנשימה), הליך שממילא מוטב לבצע בבית החולים ולא בשטח.
הפרמדיקית צדקה כאשר לא הזריקה לחולה אדרנלין, שכן אין המדובר בתרופת חובה במקרה שכזה; גם בבית החולים לא ניתן מיד טיפול זה. המדינה טענה שהיה צורך לתת לאישה אינהלציות (החדרת תרופה במצב גז דרך הפה) של התרופה ונטולין, שכן מצבה לא השתפר. על כך אומרת השופטת לינדנשטראוס, כי אמנם המדדים לא הצביעו על שיפור, אך יש משקל גם להתרשמותה של הפרמדיקית ממראה עיניה; ולוחות הזמנים של הטיפול מלמדים, כי לא היה זמן למנה נוספת לפני הפינוי לבית החולים.
השופטת לינדנשטראוס מוסיפה וקובעת, כי לא עיכוב בפינוי החולה וכי הצוות הודיע לבית החולים בצורה נאותה על הגעתה הצפויה. לאור כל זאת, לא הוכח קשר סיבתי בין הטיפול שהעניקו אנשי מד"א לבין מצבה הטראגי של החולה, ולפיכך האחריות כולה מוטלת על בית החולים. זאת ועוד: המדינה הודתה כאמור באחריותו של בית החולים, ובית המשפט אף מונה את הליקויים בטיפול בחולה – החל מעיכוב בטיפול הדחוף לו נזקקה ועד לתיעוד הלקוי של הטיפול. המדינה חויבה בתשלום הוצאות למד"א בסך 50,000 שקל.
ת"א 57718-05-18, פלונית נ' מגן דוד אדום ואח'.
