סטודנט בן 26 מגיע להופעתו של די.ג'יי בינלאומי ידוע, ומסיים את הערב כאשר כף רגלו שבורה והוא סובל מנכות קבועה של 12.5%. האם חברת ההפקות אחראית לנזקיו, בשל רשלנות בניהול ההופעה? שופטת בית משפט השלום בתל אביב, עידית קצבוי, השיבה בחיוב.
ההופעה, בינואר 2017, אורגנה בידי חברת סאס הפקות והתקיימה בגני התערוכה בתל אביב. התובע טען, כי במקום שררו אי סדר קיצוני וצפיפות בלתי סבירה, כבר משלב הכניסה לאולם, והם הגיעו לשיאם עם תחילת הופעתו של הדי ג'יי. התובע, שעמד בסמוך לבמה, נדחף ונהדף על ידי הקהל העצום שהיה במקום, אשר השתולל וקפץ. בשלב מסוים קפץ על רגלו אדם גדול מימדים וגרם לפציעתו.
השופטת קצבוי קיבלה במלואה את גרסתו של התובע בנוגע לנסיבות פציעתו. התובע ועדים נוספים, ובהם עיתונאי שסיקר את ההופעה, תיארו כולם צפיפות עצומה ולחץ אדיר על הכניסות הבודדות לאולם, אשר הובילו בסופו של דבר לא רק לכך שהכרטיסים לא נבדקו (מה שעלול היה לאפשר כניסת-יתר של צופים), אלא שגם לא נערך בידוק בטחוני (והמשמעויות ברורות).
מן העדויות עלה, כי החל משלב מסוים הותרה כניסה ללא כל בדיקה, כדי לשחרר את הלחץ על הכניסות. אלא שהדבר רק העביר את הדוחק הרב מנקודה אחת (הכניסות) לנקודה אחרת (האולם). שניים מהעדים דיברו על כך שהקהל עמד "כמו סרדינים" ועל "בנות נמחצות וצורחות".
האם די בעדויות כאלו, ללא חוות דעת מקצועית? השופטת קצבוי השיבה בחיוב: "אכן גרסתם של התובע והעדים מטעמם אינה מגובה גם בחוות דעת בטיחותית. אלא שבניגוד לטענת הנתבעות אינני סבורה, כי יש בכך כדי לאיין את יכולתו של התובע להוכיח טענותיו. בראש ובראשונה, ספק אם ניתן היה לספק חוות דעת בטיחותית באשר לעומס וללחץ שהיו במקום ההופעה, בדיעבד. חוות דעת בטיחותית יכולה הייתה להיות רלוונטית ככל שטענות התובע היו מופנות לחוות הדעת הבטיחותית שהוכנה מבעוד מועד ולא לאופן בו הדברים התנהלו בזמן אמת.
"יתר על כן, בתיאור השתלשלות האירוע על ידי התובע והעדים מטעמו יש התייחסות לנתונים אובייקטיבים מעבר לתחושות הסובייקטיביות לכאורה של הלחץ וה'בלגאן' – כך למשל ההתייחסות לניהול התורים בכניסה למתחם, הכנסת הקהל ללא בידוק כרטיסים או בידוק בטחוני והיעדר נראות של סדרנים ואנשי אבטחה בתוך המתחם עצמו. אני סבורה כי בכל אלו יש כדי לשרטט תמונת מצב המצדיקה למצער את העברת הנטל לכתפי הנתבעות – אשר להם, כמנהלי האירוע ומפיקיו היכולת לסתור את טענות התובע במסמכים, נתונים ועדויות רלוונטיות".
הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח שניהלה את האירוע כיאות, קבעה השופטת קצבוי. טענתה המרכזית הייתה, שאם קיבלה את אישור המשטרה – סימן שאוגדן הבטיחות שהכינה נבדק והוא היה תקין. אלא שאין זה אומר דבר על יישומה של תוכנית הבטיחות. יתרה מזאת: הנתבעת לא הציגה את האישורים שלטענתה קיבלה (מהמשטרה, מעיריית תל אביב ומהרשויות האחרות). "מן הרגע בו קיבלתי את טענות התובע והעדים מטעמו באשר לדוחק החריג ששרר במקום, אינני נדרשת לחוות דעת הנדסית או בטיחותית. השכל הישר וההיגיון אינם יכולים להוביל אלא למסקנה כי דוחק כה חריג מהווה סיכון בנסיבות העניין", קובעת השופטת קצבוי.
הנתבעת שלחה הודעת צד ג' לחברה שהכינה את תוכנית הבטיחות לאירוע, אך השופטת קצבוי דחתה אותה: היא לא הוכיחה רשלנות כלשהי של אותה חברה, ואף מנהל הנתבעת אישר בעדותו שאין לו טענות נגד התוכנית שהכינה, וכי משלוח ההודעה היה על פי עצת עורכי דינו.
טענה נוספת של הנתבעת הייתה לאשם תורם של התובע: הוא ראה את הצפיפות והיה עליו להימנע מלהתקרב לבמה, שם הצפיפות רבה עוד יותר. גם טענה זו נדחתה: "איני סבורה כי ניתן לצפות מהתובע כי יהיה מודע לכלל הסיכונים ויוותר על כרטיסים למופע לו חיכה עוד בשלב התור שמחוץ למתחם, וכי סביר מצד התובע וחבריו לצפות כי הנתבעת 1 תשמור על בטיחות המבקרים בשטחה כך שיניחו או יקוו כי הצפיפות 'תשתחרר' עם כניסתם למתחם.
"בנוסף, מקובלת עלי גרסתו של התובע וחבריו, על כי אכן היה בכוונתם להתקרב לקדמת הבמה, אך הם לא הספיקו לעשות כן והתאונה למעשה לא אירעה בגלל מיקומו של התובע ביחס לבמה או קרבתו אליה, אלא מפאת צפיפות קיצונית ששררה בכל רחבי המתחם". הנתבעת חויבה בתשלום פיצוי של 415,000 שקל ועוד הוצאות בסך 100,000 שקל.
ת"א 59858-05-18, פלוני נ' סאס הפקות, 16.8.23.
