האיש הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה על פגיעה בעבודה, בדמות פגיעה במפרקי הירכיים על בסיס עילת המיקרוטראומה: פעולות קטנות החוזרות על עצמן אין-ספור פעמים, ויחדיו יוצרות פגיעה משמעותית ואף נכות.
התובע טען, כי עבודתו כמכונאי עגורנים הייתה עבודה פיזית חריגה ומאומצת. במהלך המשמרת הוא נדרש לטפס על גבי סולמות עגורנים כשהוא נושא כלי עבודה, תוך יצירת עומס כבד על גופו, ובפרט על רגליו וירכיו. עבודת התיקון של העגורן נעשית בדרך כלל כאשר גופו מכופף קדימה או בכריעה, מה שגרם לעומס על רגליו וירכיו. הוא הוסיף, כי נדרש במסגרת עבודתו היומיומית להרים משאות כבדים, במשקלים העולים על 20 ק"ג, תוך שהוא נדרש (לצורכי בטיחות) להתהלך בנעלי עבודה מיוחדות במשקל של שני ק"ג לכל נעל.
בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה דחה את התביעה תוך שהוא מקבל את עמדת הביטוח הלאומי, לפיה מדובר בעבודה מגוונת ולא בחזרה על שורה של פעולות זהות. "אכן, חלק מהמשימות שהתובע מבצע מצריכות תנוחות לא נוחות, בין השאר בתנועה של רכינה על הברכיים או על אחת מהברכיים או בתנוחת שפיפה, שכן התובע מבצע חלק ניכר מעבודתו בתנאי שטח לא נוחים או צפופים. אלא שאין בתנוחה לא נוחה כדי לענות על דרישת הפסיקה בדבר ביצוע תנועות חוזרות ונשנות.
"מעדותו בפנינו עולה שמדובר בעבודה מגוונת מבחינת התנועות ותנוחות הגוף שהיא מצריכה – הליכה, טיפוס, הישענות על רגל אחת או שתיהן, כפיפת ברכיים, שפיפה, רכינה ואף שכיבה על הגב או בתנוחה לא נוחה אחרת – כל זאת כנגזרת של סוג המשימה, הקושי בגישה לנקודה אליה יש לגשת על גבי המנוף, הצורך באיזון לשם נשיאה משאות שונים בידיו או אילוצים אחרים" – כאמור, עבודה מגוונת שאינה יוצרת מיקרוטראומה.
שופטת בית הדין הארצי לעבודה, חני אופק-גנדלר, דחתה (10.7.23) את ערעורו של העובד, בנימוק שאין עילה להתערבות חריגה בממצאי בית הדין האיזורי. היא הפנתה את תשומת הלב במיוחד לקביעתו של האיזורי, ולפיה ""לא ניתן היה 'לחלץ' מהעדויות שנשמעו מהם פרקי הזמן שהתובע מבלה מדי יום, בין ברציפות ובין במצטבר, בהליכה או בטיפוס על סולמות. לא הובאו עדויות או ראיות בנוגע למספר המדרגות או שלבי הסולם שהתובע מטפס עליהם מדי יום בעבודתו, ולו בקירוב, ולא הובא מידע מספק בנוגע לתדירות הטיפוס ומשכי הזמן שפעולות הטיפוס אורכות".
ערכאת הערעור אינה יכולה להשלים חסר ראייתי שכזה באמצעות קביעת ממצאים עובדתיים שהערכאה הדיונית נמנעה מלקבוע, מסבירה השופטת אופק-גנדלר. בה במידה, אין מקום להחזיר את התיק לבית הדין האיזורי להשלמת שמיעת הראיות: אין טעמים המצדיקה סטייה כזאת מדרך המלך, לא הובאו ראיות חדשות העשויות לשנות את התמונה העובדתית, והעובד לא השלים את החסר הראייתי שהתחדד כבר בתום דיון ההוכחות בבית הדין האיזורי.
עב"ל 61771-06-22, אלכסנדר פוזירוב נ' המוסד לביטוח לאומי.
